מה קורה לנו בתוך המפגש הטיפולי? יש רגעים בחדר הטיפול שבהם משהו קורה גם לנו. אנחנו יושבים מול ילד, הורה או מטופל, מקשיבים, חושבים, מנסים
עם ההכרזה על הפסקת האש והחזרה למסגרות, עלה שוב שיח שמוכר כמעט בכל חופשה ארוכה או תקופה של חוסר יציבות. מצד אחד – הורים שמביעים
למה ילדים עושים קולות של אזעקה? מכירים את הרגע הזה שאתם שומעים פתאום קול של אזעקה, והלב קופץ לשנייה? הגוף כבר מגיב לבד.הנשימה נעצרת.הדריכות עולה.ורק
יש אנשים שעבורם המלחמה היא מצב מתמשך. לא אירוע, אלא מציאות, שגרה.ויש אנשים שעבורם המלחמה היא פרק. תקופה. משהו שהיה ועבר שלא מורגש ביומיום שלהם.
על הגבול הדק שבין הורות קשובה להתפתחות רגשית לא מאוזנת בעידן שבו הורות סמכותנית ונוקשה מפנה את מקומה להורות סמכותית, קשובה, מכילה ודיאלוגית – עולות
בבתים רבים, ברגע שהילד עובר על כלל – מגיע עונש. זה יכול להיות שלילת מסכים, ביטול בילוי, או נזיפה כואבת. ההיגיון ברור: אם לא נשים
במציאות שבה ההורה האהוב יוצא שוב ושוב לשטח מסוכן, החרדה של הילדים הופכת לדיירת קבועה בבית. לעיתים הם לא ישנים לבד, נצמדים להורה שנשאר, בוכים
הטכנולוגיה מביאה איתה לא רק שיפורים בתחום החינוך והעסקים, אלא גם שינויים עמוקים בתחום בריאות הנפש. השאלה שמעסיקה רבים היא: האם מערכת של בינה מלאכותית
על הדפוסים הלא-מודעים שמעצבים את מערכת היחסים עם הילדים שלנו יש רגעים בהורות שבהם אני מגיבה מהר מדי. עונה בלי לחשוב. מתעצבנת, שופטת, משתיקה.ולפעמים, התגובות
לרוב, תאוריות זוגיות קלאסיות מציעות התפתחות הדרגתית של קשרים, דרך חיבור, קונפליקט והשלמה (Levinger, 1980). אולם כאשר מדובר בזוגיות של אשת מילואימניק – הכאב, הדאגה,
מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה שעולה על רוחם, בין שתרצו להתייעץ על מצב קיים או שאתם מתעניינים בהזמנת סדנא לארגון שלכם.
