לפני כמה ימים עברנו משהו עם איתי. כל הזמן הוא היה מתפרץ, מרביץ לאחותו, צועק ובמעין אי שקט עם עצמו. נכון, זה לא פעם ראשונה,
לשחרר להרפות ופשוט להיות לנוח להירגע ולאפשר לדברים לקרות לקבל באהבה וללא שיפוטיות ולהפוך מסובך – לפשוט אם את מרגישה שאת זקוקה למנוחה אחרי תקופה
כמה אמונות יש לנו על איך הורים צריכים להיות על איך אימהות צריכות לדבר, לחבק, להקשיב על איך אבות צריכים לצחוק ולזרום ולהיות בתפקיד של
אחרי תקופה בה המרחבים הצטמצמו והזמן עמד מלכת; בו היינו בתוך סופה ומערבולת רגשית והגענו עד לקרקעית, והבטנו באומץ רב, יש לומר, בבסיס שלנו. במי
יושבת במרפסת, בין הבניינים ושומעת. שומעת את הצחוקים, את הביחד, את האבא שמנסה לנחם את הילדה הקטנה שבוכה כי אח שלה הציק לה את האמא
התקופה המאתגרת הזאת הביאה איתה גם לא מעט מתנות הזדמנות לעשות בחירות אחרות לנהל את הזמן שלנו אחרת להכיר את עצמנו מחדש לאפשר לרגשות חדשים
זה לא הזמן לשפוט לא את עצמנו ולא אנשים אחרים כל אחד לוקח דברים אחרת בכל אחד מאיתנו מתעוררים דברים שונים במצב הזה אצל חלקנו
לאפשר להורים לחוות את ההורות שלהם כמסע משותף – שלהם ושל ילדיהם.
לראות בקשיי ההורות הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות אישית.
לפתח מודעות הורית, שתאפשר לנהל את האתגרים שבשגרה.
לרכוש כלים שמאפשרים , דרך עיניי ילדינו.
מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה שעולה על רוחם, בין שתרצו להתייעץ על מצב קיים או שאתם מתעניינים בהזמנת סדנא לארגון שלכם.
