בלוג

אחרי תקופה בה המרחבים הצטמצמו והזמן עמד מלכת; בו היינו בתוך סופה ומערבולת רגשית והגענו עד לקרקעית, והבטנו באומץ רב, יש לומר, בבסיס שלנו. במי

יושבת במרפסת, בין הבניינים ושומעת. שומעת את הצחוקים, את הביחד, את האבא שמנסה לנחם את הילדה הקטנה שבוכה כי אח שלה הציק לה את האמא

שומעת מתעלמת שומעת מכחישה שומעת מקשיבה מבינה נבהלת מחפפת מקטינה שומעת מקשיבה מפנימה פוחדת כועסת בוכה צוחקת נעלמת נאלמת חוזרת נוכחת כולנו חווים, כולנו נשברים,

התקופה המאתגרת הזאת הביאה איתה גם לא מעט מתנות הזדמנות לעשות בחירות אחרות לנהל את הזמן שלנו אחרת להכיר את עצמנו מחדש לאפשר לרגשות חדשים

זה לא הזמן לשפוט לא את עצמנו ולא אנשים אחרים כל אחד לוקח דברים אחרת בכל אחד מאיתנו מתעוררים דברים שונים במצב הזה אצל חלקנו

דווקא עכשיו, כשהכל לא ודאי, כששום דבר לא ידוע. כשהמצב הכלכלי באפלה, כשהילדים ואנחנו "מאבדים את זה" כמה פעמים ביום. עם כל החששות וכל הפחדים,

אני כועסת אפילו זועמת על המציאות שנוצרה על המציאות שאנחנו חיים בה כרגע על המציאות שהילדים שלנו גדלים לתוכה על מי שהפכנו להיות בתוך המציאות

כל פעם אותו סיפור!   רוצים לצאת מהבית לבילוי כלשהו וזה כמעט אף פעם לא יכול לעבור חלק.   תמיד יש עיכוב.   או שהוא

מכירים את זה, שלא משנה בני כמה אנחנו, תמיד נשמע את אמא או את אבא שלנו בראשנו, מביעים את דעתם על החלטות, בחירות וצעדים שאנחנו

היום בדיוק, יהלי שלי בת שנתיים ושמונה חודשים… (2.8 חודשים)   בגיל שלה החיים שלי השתנו מקצה לקצה. ההורים של התגרשו, התווספו לי אחים מכאן