הרבה מאיתנו נתקלים במצבים בהם אנו פוגשים בילדים שלנו את עצמנו. פתאום, אנחנו הופכים להיות ההורים שלנו והם הופכים להיות אנחנו. אנחנו מוצאים את עצמנו
שמתי לב, כבר די מזמן- שמזג אוויר חיצוני משפיע על מזג אוויר פנימי. ידוע שבמדינות מסוימות בעולם, כמו פינלנד או אסטוניה, כשמחשיך מוקדם, או שקר
בחברה, אני נוטים לעשות השוואות בנינו לבין האחרים כדי להבין מה המיקום שלנו ביחס אליהם. עד כמה אנחנו טובים, מוצלחים ויפים… ביחס ל… אנו נוטים
היא אומרת לי בטון כעוס ופגוע. "אם היית אוהבת אותי לא היית כועסת עליי" היא מוסיפה ומחזקת כדי לארגן בהיגיון את אותה מחשבה, את אותה
"אמא, את יכולה לכעוס עלי לפעמים ואל תרשי לי הכל, בסדר?" לפני כמה ימים, העייפות גברה עלי. השגרה השוחקת, הלילות הלבנים וגם חולשה כללית של
הרגע הזה, שבו את מרגישה, שקידדת. שהטמעת מידע חדש שנצרב לו בתודעה. שעכשיו נולדת לה אמונה חדשה על העולם, על החיים, על מערכות היחסים שבתוכם.
מה התפקיד שלנו כהורים? אין הורה שלא מכיר את הרגע הזה שמתחיל להתלקח לו ריב בין האחים. זה קורה ממש מהר, הטונים עולים והידיים מצטרפות
כמה קשה לנו לעיתים לצפות בילדנו מהצד מבלי להתערב להם במה שהם עושים, במיוחד כשהם עושים טעויות… כמה קשה לנו לעמוד מנגד ולא לומר להם
כיצד לנהל ולווסת את התגובות שלנו באמצעות הצפה מהלא מודע- למודע כמה כוח יש לתת-המודע שלנו כמה הוא מנחה אותנו מבלי שאנחנו בכלל מודעים
בתוך כל אמא, ישנה ילדה. ילדה שכל כך זקוקה לאמא ועכשיו היא צריכה לתת מתוך משאבים שהיא חושבת ומאמינה שהם לא קיימים בתוכה – לבת
מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה שעולה על רוחם, בין שתרצו להתייעץ על מצב קיים או שאתם מתעניינים בהזמנת סדנא לארגון שלכם.
