"למה אלוהים יצר לנו פצעים?" שאל אותי איתי לפני כמה ימים. לא הייתה לי תשובה בשבילו, אבל הבטחתי לו שאחזור אליו עם זה. מאז,
בכל אחד מאיתנו יש אור. לחלקנו האור מוסתר, חלקנו בדרך לגלות אותו וחלקנו כבר גילינו ואנו מאירים בו את העולם. האור הזה, זה המתנה
בכל אחד מאיתנו, יש ילד או ילדה בתוכו. אותו ילד הוא הקול הפנימי שבנו. אותו קול שאומר לנו מה אנחנו צריכים לעשות בכל מצב, מנחה,
ביום שבת נסענו לחיפה, למדעתק. כמובן שבדיוק בכניסה יש חנות מלאה במשחקים מגניבים שילדים אוהבים. זה תמיד אתגר עבורנו מול איתי, שמשאיר אותנו דרוכים. מצד
אתמול בלילה, לפני שאיתי נרדם, ממש רגע אחרי הסיפור והשיר, הוא אמר משפט שלא הפסיק להדהד בי…. "אמא, למה אני לא כמו כולם?" שמעתי, קצת
#דאגותשלילדים תמיד ראיתי בעצמי, כאחת שחושבת קדימה. לפעמים יותר מדי. מתכננת, רואה את התוצאות של כל תרחיש, עושה ניהול סיכונים, תוכניות חלופיות ברמה של איך
השיח על השואה הוא תמיד נושא רגיש, כואב ולא תמיד אנחנו יודעים מה לומר כשזה מגיע לילדים שלנו והשאלה הגדולה- מתי ואיך לחשוף אותם לזה?!
לאפשר להורים לחוות את ההורות שלהם כמסע משותף – שלהם ושל ילדיהם.
לראות בקשיי ההורות הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות אישית.
לפתח מודעות הורית, שתאפשר לנהל את האתגרים שבשגרה.
לרכוש כלים שמאפשרים , דרך עיניי ילדינו.
מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה שעולה על רוחם, בין שתרצו להתייעץ על מצב קיים או שאתם מתעניינים בהזמנת סדנא לארגון שלכם.
