הדבר הבא שאתם עומדים לקרוא, יכול לייצר מנעד רחב של רגשות ואולי גם תחלקו עלי.
אבל אני ממש בסדר עם זה, כי אם גרמתי למישהו לעצור ולחשוב- כנראה שיש בזה משהו ?
אני רוצה לשתף אתכם בנקודת מבט חדשה על מסע חיינו.
כילדה, הייתי מלאת כעסים, שנבעו מתוך כאב ומציאות בחיי.
כעסתי על העולם.
כעסתי על המשפחה שלי שהתפרקה עוד לפני שהספקתי לקלוט מה זה "אמא ואבא" באותו תא משפחתי.
כעסתי שלאבא יש אישה חדשה וילדות חדשות
כעסתי על הדינאמיות ועל הקצב שאנשים נכנסו ויצאו מחיי.
כעסתי על המעברים, על השינויים.
כעסתי שלאבא שלי יש משפחה שהוא חוזר אליה כל ערב בסוף היום – ואלי – לא
כעסתי על מערכת היחסים המאתגרת עם אמא שלי
כעסתי שיש לי המון אחים (14) שהרגשתי ש"נבלעתי" בתוכם
כעסתי שאני צריכה לחלוק את אבא שלי עם כל כך הרבה ילדים ושהוא לא "רק שלי"
כעסתי שהצטרפתי למשפחה עם מערכת יחסים מורכבת ופחות זורמת בין חלק מהאחים (הגיסים שלי) ונשותיהן (אבל זכיתי בחם וחמה מדהימים ?)
ועם כל הכעסים, התסכולים, האתגרים, הקשיים והכאב, הבנתי משהו מאוד עמוק שאולי לחלק מהאנשים יהיה קשה לקבל-
אני זימנתי את זה
אני בחרתי את זה
אין כאן האשמה, שכן, לא בחרתי את זה במודע, כי מי רוצה לזמן לחייו כל כך הרבה כעס, כאב ודרמות?
אבל זה המסע שלי.
זה מה שהייתי צריכה לעבור כדי להתפתח למי שאני היום.
השיעורים האלה עזרו ללמוד:
להיות שייכת
לייצר אהבה ללא תנאי לעצמי ולעולם
להיפרד
להיות ביחד
לשחרר שליטה
לסמוך על העולם
להיות בחולשה
לבקש עזרה
להנכיח אנשים גם כשהם לא איתי ביום יום
להיות נוכחת בעצמי
להיות לבד אבל לא להרגיש בודדה
לייצר זוגיות ולנהל משפחה
להיות הורה
להיות ילדה
להאמין בעצמי
לדעת שאני טובה, ראויה פשוט בגלל מי שאני, מעצם היותי כאן.
למדתי להפוך את הכעס לשמחה, להשלמה, לחמלה, לקבלה ולאהבה.
כאשר נתבונן במציאות חיינו, במבט לאחור ונראה מי האנשים שהיו סביבנו ומה חווינו לאורך הדרך, ונאפשר לעצמנו לראות את חיינו כמסע מרתק, מסקרן, רצוף שיעורים ולמידה –
נוכל לקבל את עצמנו ואת העולם באהבה והשלמה.
