בחברה, אני נוטים לעשות השוואות בנינו לבין האחרים כדי להבין מה המיקום שלנו ביחס אליהם.

עד כמה אנחנו טובים, מוצלחים ויפים… ביחס ל…

אנו נוטים להאמין שכאשר אני למעלה האחר למטה ולהיפך.

אצל ילדים, נראה לעיתים שהם מורידים את האחר, יורדים עליו ומביאים אותו למצב רגשי ירוד וחסר ביטחון.

אותו ילד שעושה כך, מתנדנד בנדנדה דמיונית בינו לבין הילד האחר.

הלמידה היא-

הנדנדה שלי היא בתוכי ואני תמיד עושה כמיטב יכולתי והוא דינאמי, בדיוק כמו נדנדה.

כשנלמד להתבונן על הנדנדה הפנימית שלנו,

כשנזכור שהנדנדה היא לא ביני לבין האחר-

נלמד שאין לנו באמת מתחרים.

לכל אחד יש את המקום והמיקום שלו בעולם

לכל אחד יש את הייחודיות שלו בעולם

לכל אחד יש את המתנות שלו להעניק לעולם והן לא באות על חשבון אף אחד אחר

וכשמישהו מוריד מישהו אחר, זה כי הוא מתמקד בנדנדה חיצונית, משום שהוא עדיין לא מודע לנדנדה הפנימית שלו ואז הוא משליך את המחשבות, הרגשות ותפיסת העצמי שלו על האחר.

בכל פעם שתרגישו שמישהו מוריד אתכם או אם תרגישו צורך להוריד מישהו אחר כדי להרגיש יותר טוב או יותר טובים- זכרו את הנדנדה הפנימית, זכרו כמה אתם טובים וראויים בדיוק כמו שאתם ושאף הצלחה של אף אדם- לא באה על חשבונכם.

גם את הילדים שלכם הדריכו להתמקד בנדנדה הפנימית שלהם, שבמילים אחרות מדובר ביכולות, בעוצמות, במשאבים, באיכויות ובייחודיות שלהם.

ברגע שהם יכירו בכל מה שקיים בהם – הצורך בהשוואות יפחת.

ואם זה עדיין לא עוזר, התבוננו פנימה ותבדקו עם עצמכם עד כמה אתם עסוקים בהשוואות ואולי משם בעצם צריך להתחיל לעבוד…