מהי ביקורת

אני מאוד אוהבת לתת נקודת מבט חדשה לדברים ובתפיסה שלי, ביקורת נובעת בחלק מהמקרים מניסיון של אחרים, לא תמיד מודע אגב, ל"הקטין" את האחר כדי להרגיש עם עצמם טוב יותר. זה קורה בעיקר כשאותו אדם שמבקר מרגיש חוסר ביטחון אפילו קטנטן, כזה שהוא בעצמו לא יודע שהוא לא בטוח לגביו בנוגע להחלטה או בחירה שהוא עשה ולא שלם לגביהן; וכשהוא מבקר אדם אחר, הוא מרגיש גדול וטוב יותר ביחס אליו. זה כמובן לא תמיד נעשה באופן מודע, אנחנו לא תמיד יודעים מאיפה אנחנו פועלים זה מגיע מההישרדות החברתית שלנו ומהמקום בתוכנו שרוצה כל הזמן לקבל אישור על הבחירות שאנחנו עושים. כי אנחנו רוצים לדעת שאנחנו בסדר ואיך נדע אם לא נשווה לאחרים?

מוזמנים להאזין לפינת ההורות ברדיו צפון

בשיתוף פעולה עם "ג'אמה- הבית לאימהות ולאימהות שבדרך"

למשל, המשפטים המעצבנים האלה כשאנחנו מחזיקות את התינוק על הידיים כשהוא בוכה אז תבוא איזה דודה ותפציר בנו ש"הוא יתרגל לידיים".  או "את מפנקת אותו" ייתכן ואותה דודה לצורך העניין אמרה את זה אולי כי היא לא היתה מחובקת מספיק בעצמה, או לא ידעה להעניק את אותו חיבוק באופן טבעי, או שיש לה מערכת יחסים סבוכה עם "תלות" והפחדים של אותה הדודה, גורמים לה לאמץ נקודת מבט שלהחזיק על הידיים – מייצר תלות. ואם אחרים לא יחזיקו על הידיים, כמו שהיא לא עשתה- זה ייתן לה תחושה בתוכה שהיא בסדר. יש כאן חיפוש לאישור הבחירות ההוריות שלנו. אנחנו כל הזמן רוצים "ליישר את הקו" בין הבחירות שלנו לבחירות של הסביבה. עכשיו, כשאני מאמינה שזה מה שהילד שלי זקוק לו, אני אהיה שלמה עם זה. אבל אם אני בספק לגבי זה, האמירה של הדודה שביקרה אותי-  תערער אותי ואפילו תרגיז אותי מאוד ואולי תגרום לי לצעוק, להתפרץ או לבכות.

אז המסקנה היא, שאותן אמירות וביקורת שמניעות אותנו, מגיעות מהמקום שיש משהו בנו שלא שלם עם זה. וכשאנחנו נעבוד על המקום הזה ונהיה בטוחות בו, גם הביקורת לא תגיע ואם היא תגיע – היא לא תזיז לנו.

הנחת יסוד עליה דיברנו בשבוע שעבר מה NLP הקשר של רגשות אשמה היא "שמאחורי כל התנהגות קיימת כוונה חיובית", גם בהקשר הזה של ביקורת, יחשוב שנחזיק במחשבה שגם מי שמעיר לנו, יש לו כוונה טובה, אם נשים בצד את איך שזה נאמר, נראה שבסופו של דבר לאותו אדם יש כוונה טובה, נכון שלפעמים קשה לראות את זה, אבל הנחת היסוד הזאת מאוד עוזרת לנו לרכך את האמירות והערות שפחות נעימות לנו.

חשוב שנזכור- שום דבר לא אישי, אנשים תמיד מדברים מתוך העולם הפנימי שלהם, אבל אם זה נגע בי, זה גם שלי ויש כאן הזמנה לעשות עבודה כדי להיות שלמים עם אותו הדבר שהעירו לנו עליו.

מעבר לזה, עצם ההתערבות של אדם חיצוני במערכת היחסים שלי עם הילד שלי, גם יוצרת אצלי תנודה פנימית. במילים אחרות- מוציאה אותי מדעתי, מכמה סיבות: יש כאן גם מקום של אגו – של "מי את בכלל שתגידי מה נכון עבור הילד שלי?" ומעבר לזה, יש כאן התערבות במימד הרוחני, מה שנקרא ב"דיאדה" שבנינו, שזה הקשר המיוחד שרק אני והתינוק שלי מבינים ומרגישים. לאנשים תמיד יש מה לומר, ודווקא האנשים שקרובים אלינו במיוחד – יש הכי הרבה מה לומר וזה הכי יכול להטריף אותנו. כי הם בעצם אומרים בסאב טקסט "אני יודעת יותר טוב ממך" או-  "את לא יודעת מה את עושה". ואם תקשיבו לאמירות האלה בין השורות ותהיו כנות עם עצמכן, ייתכן ויש משהו בזה שאתן מאמינו לו. ז"א אם אתן חושבות שאתן לא יודעות ומרגישות חסרות ביטחון לגבי הפעולות שלכן– זה יפעיל אתכם. אבל אם תגידו לעצמכן, בדיבור הפנימי "אני יודעת הכי טוב מה הילד שלי צריך" – כל ההוויה שלכן תהיה בטוחה יותר ואז הערות יפחתו ואפילו ייעלמו. כי תשדרו ביטחון.

לסיכום, הביקורת מגיעה כדי להדהד לנו משהו שאנחנו לא שלמות איתו ובד"כ היא תגיע מאנשים שלא מרגישים שלמים לגבי ההחלטות והבחירות ההוריות שלהם. אם זה יהיה שייך גם לי, אני איפגע מזה ואז יש לנו הזדמנות לחקור – על מה זה יושב? למה זה פגע בי? עם מה אני לא שלמה?

במקום לכעוס על המבקר, תודו לו, שהוא בא לחזק אצלכן משהו שלא הייתן שלמות איתו ולולא הוא- לא הייתן עולות על זה.