כל ילד הוא עולם ומלואו. הילד מתבונן בעיניו הקטנות על העולם, צופה בנו – הוריו, מחקה אותנו, סופג חוויות ורגשות מסבא וסבתא, לומד מחבריו ומבין מתוך עולמו הפנימי שהולך ונבנה – את החיים.
בהרבה מן המקרים, כאשר לילד יש קושי או בעיה, אנחנו ההורים רוצים להעניק לו את הפתרון והמענה, אך לא תמיד הכלים נמצאים בידנו. אם אנחנו מזהים בילדנו קושי דומה לקושי שהיה לנו בילדותינו והפחד הכי גדול שלנו הוא שמא הם יעבור את מה שאנחנו עברנו, בין אם זה ברמה החברתית, הלימודית או האישית.
טיפול הוליסטי לילדים מציע יצירת מרחב רגשי לילד שמאפשר לו לבטא את פחדיו וחששותיו, על ידי תקשורת מקרבת, דרך משחק, ציור, קלפים השלכתיים ופרקטיקות שמסייעות לוויסות רגשי ותגובתי.
לאילו ילדים מתאים טיפול הוליסטי?
הטיפול מתאים לילדים בגיל 7 ומעלה, על מנת להגיע לרמת בגרות מספקת להתמודד עם התהליך.
הטיפול מתאים במיוחד לילדים שחווים את התופעות שמתוארות להלן:
התקפי זעם – ילדים עם התקפי זעם מרובים וקושי לשלוט בכעסם צריכים כלים לוויסות עצמי. הוריהם צריכים להנחות אותם בזמן אמת ובדיעבד כיצד לתפעל את אותם הרגשות. יכולת ההכלה של ההורים היא המפתח העיקרי להצלחת התהליך ויצירת תקשורת מקרבת שנותנת מקום גם לרגשות פחות סימפטיים. המטרה היא לייצר מנגנוני הרגעה פנימיים, כדי שהילד יוכל להרגיע את עצמו כאשר לא נהיה באזור. זה יצריך מאיתנו נוכחות הורית, הקשבה והירתמות.
מופנמות יתר – תופעה של ילדים בעלי אישיות מופנמת, אינה מצביעה בהכרח על בעיה ואל לנו לשנות את ילדנו "כי הם מופנמים" (ואנחנו לא, או שגם אנחנו "סבלנו" מכך בתור ילדים). ילדים מופנמים נוטים שלא להביע את מה שעובר עליהם וההורים אינם יודעים במקרים רבים כיצד לגשת אליהם, בנוסף, יכולים להתעורר אצל ילדים בעלי תכונה זאת קשיים חברתיים ויצירת חברויות. כאן מתבצע תהליך הבחנה – האם מדובר בבעיה, בקושי או ברצון של ההורה, ואולי לילד זה בכלל לא מפריע והוא אינו מתלונן על כך. במהלך הפגישות הראשונות אני מזהה בדיוק "על מה זה יושב" (ואצל מי) ובהתאם אנחנו בונים ביחד תוכנית, כאשר הקו המנחה הוא ש- אנחנו לא משנים את הטבע של הילד, אלא רק עוזרים לו ונותנים לו כלים שיסייעו לו במצבים השונים.
פחדים ודאגות – ילד שיש לו פחדים, קושי להירדם, דמיון מפותח שמפריע לו ומונע ממנו לנסות דברים – אעבוד איתו בעיקר באמצעות אותו כלי – כלומר, דמיון. אם הדמיון הוא זה שמייצר את המחשבה שמייצרת את הפחד, הרי שאוכל להשתמש באותו מנגנון וללמד אותו כיצד לייצר מחשבות אחרות. במקביל נלמד להתיידד עם הפחד ולא להימנע ממנו; לראות בו כרגש נחוץ שבא לקדם ולא לעכב, כאשר לומדים כיצד להשתמש בו.
כישורים חברתיים – קושי ביצירת קשרים חברתיים ואינטראקציות חברתיות, פרשנות שלילית לסיטואציות שמייצרת דחייה ובדידות. בתהליך אני מלמדת את ההורה לתת מענה לפני, תוך כדי ובדיעבד למצבים חברתיים לילד ואת הילד כיצד להתמודד בסיטואציה עצמה בזמן אמת. לרוב זה יהיה קשור בחוסר ביטחון, פרשנות לא מדויקת של הסיטואציה שמשפיעה על דפוסי ההתנהגות של הילד בחברה (הימנעות חברתית או לחילופין תקשורת באמצעות תוקפנות)
התמודדות עם חרם – בקבוצות גיל שונות, נמצא תפקידים ומעמדות שונים שנוצרים בתוך המעגלים החברתיים. לעיתים נהיה במרכז, לעיתים בשוליים. כאשר הילד נקלע למצב בו הוא מרגיש דחוי חברתית, הוא והוריו צריכים כלים להתמודד עם מצב זה ולצאת ממנו בדרך מקדמת ובונה.
חוסר ביטחון – חוסר ביטחון נוצר עקב השוואה שאנו עושים ביננו לבין אחרים, מתוך דימוי וערך עצמי נמוך, ומתוך המחשבה הפנימית שלנו "שאנחנו לא מספיק טובים". זאת בעיקר משום שאנחנו לא מכירים את עצמנו ואת יכולותינו. חשש כזה מגיע בתחילת גיל ההתבגרות (סביב גיל 8) כאשר אנחנו כל הזמן גדלים ומשתנים, מה שמקשה עלינו להכיר את עצמנו שכן השינויים הם בתדירות גבוהה. הביטחון העצמי נוצר כאשר האדם מכיר בערך של עצמו; ולכך יש כלים מעולם האימון שאני משלבת בפגישות עם ההורה והילד, שמסייעים גם במצבים כמו חרם או קושי חברתי להשתלב. קשיים אלו משפיעים גם על הצלחת ילדינו בלימודים, משום שכאשר אין פניות רגשית – אין פניות ללמידה. כשאנחנו מפסיקים להשוות את עצמנו לאחרים ומתחילים להתמקד במה שטוב בנו, בפני עצמנו ולא "ביחס ל", יש לכך השלכות חיוביות על כל תחומי חיינו הן בטווח הקצר והן בטווח הרחוק. ילד עם חוסר ביטחון יכול לגדול להיות מבוגר חסר ביטחון, אלא אם כן כבר בגיל זה הוא יקבל כלים להעצמה אישית.
רגישות יתר – ילדים שנפגעים מהר ולוקחים קשה מבט או אמירה, מגיבים בתגובה תקיפה או לחלופין בתגובה של הסתגרות, או שהם קולטים הרבה מסרים מהסביבה שקשה להם להכיל עקב הפער שבין רגישות היתר שלהם ליכולת ההכלה הקוגניטיבית. כלומר ליכולת שלהם להכיל ולתפוש את מה שזה מציף בתוכם. ההתמודדות שלהם עם עצמם א פשוטה והם לרוב מרגישים מאוד בודדים ושאף אחד לא מבין אותם. המרחב שנוצר בפגישות מאפשר להם את הידיעה שהם לגמרי לא לבד, יש מי שמבין, ועצם העובדה הזאת- משחררת אותם ועוזרת להם לקבל את עצמם כטיפוסים רגישים וכמובן- לומדים איך לעבוד עם זה. איך להשתמש ברגישות היתר כחוזקה ולא כחולשה. איך לאזן את הייחוס הפנימי שהם עושים לייחוס החיצוני. כלומר, כמה אישי הם לוקחים דברים, כמה האשמה וביקורת עצמית יש להם כלפי עצמם. הרחבת נקודת המבט על המציאות וההבנה- שלא הכל תלוי בהם ושזה בסדר לפעמים להיות לא בסדר לפעמים, שהם רק בני אדם.
איך זה עובד?
ילד אף פעם לא מנותק ממשפחת המוצא שלנו, כלומר: ההתנהלות בתוך הבית היא הגורם המרכזי והמשפיע העיקרי על הילד. על כן, הליווי הינו דיאדי. כלומר, אני לא מלווה רק את הילד, כי אם גם את הוריו.
ההורים מקבלים הנחייה הורית כיצד לגשת לילד, על מה לעבוד איתו בבית, כיצד לייצר הקשבה ושיתוף פעולה, באיזו שפה לדבר איתו כדי להגיע אליו, ומה הגישה (approach ו- attitude) שנכון לתקשר עם הילד.
לעיתים נזהה שיש צורך בתהליך דיאדי עם דגש על עבודה עם ההורה ולעיתים הדגש יהיה על עבודה עם הילד.
התהליך הקלאסי הוא של מינימום 13 פגישות, כאשר המפגשים הם עם דגש על העבודה עם הילד. תהיה פגישה ראשונה עם ההורים לתיאום ציפיות ובניית תוכנית ליווי מותאמת אישית, פגישת סטטוס אחת עם ההורים במהלך התהליך ועוד פגישת סיכום עם ההורים. שאר הפגישות יהיו עם הילד (10). כאמור, מדובר בתהליך מינימלי, אך הוא גמיש ויכול להיות גם יותר, במידת הצורך ובהתאם להגדרת המטרה.
מטרת הפגישות היא לאתר את הדרך היעילה ביותר להגיע לילד ולהנחות את ההורים מנקודת מבטי המקצועית כיצד לתחזק את העבודה בקליניקה- גם בבית. וכמובן – לייצר עם הילד אמון, שיח ותקשורת שיאפשרו לו להציף את מה שמטריד אותו ואת מה שקשה לו, ולתת גם לו פרקטיקות ליישום תוך כדי קיום האינטראקציה שהיא בעצמה מהווה את החלק המשמעותי בתובנות והלמידה של הילד את עצמו.
חשוב לזכור ולציין, הדמויות המשמעותיות ביותר עבור הילד- זה אתם, ההורים, לכן לפני שמתחילים תהליך עם הילד, אני בוחנת האם הדרכת הורים תהיה חיונית ומקדמת יותר. לעיתים היא המפתח ליצירת השינוי האמיתי- שינוי הגישה שלכם ולא בהכרח עבודה ישירה שלי עם הילד, שכן, הנוכחות ההורית ומשך הזמן שלכם עם ילדכם, משמעותית יותר ובעלת השפעה ארוכת טווח.
