הורות היא למעשה קידוד מחדש של כל האוטומטים שלנו.
בשגרה היומיומית אנחנו מתנהלים בצורה פונקציונאליות, אנחנו משימתיים.
עושים דברים שצריך לעשות.
ההורות מאפשרת לנו לעשות עצירה ולזהות את אותם דפוסים חוזרים שלנו, אלו שאנחנו לא צריכים לחשוב עליהם כשאנחנו עושים אותם, מה שנקרא – "על אוטומט".
מאבקי הכוח עם הילדים שלנו, הם הרבה פעמים על אותו אוטומט.
לופ של בקשה/ציפייה שלנו -תגובה של הילדים תגובה שלנו וכן הלאה …
בואו ניקח את זה לעולם הטכני- דמיינו שיש מערכת הפעלה, שיש לה מסלול מסויים בו היא פועלת ויש לה מטרה מאוד ברורה.
עכשיו דמיינו באג במערכת.
משהו לא מאפשר לה לזרום.
מה עושים?
עוצרים, מתחילים לעשות truble shutting- איתור תקלות ועוברים לאורך כל השרשרת עד שמוצאים את התקלה, מבינים אותה, לומדים אותה מטפלים בה ולומדים מה גרם לה ומה ימנע ממנה לחזור וממשיכים הלאה, לפעמים אותה תקלה תייצר דרכים חלופיות שלא חשבנו עליהן לפני, שיכולות להיות טובות יותר מהדרך המקורית בה המערכת עבדה שנים.
ניקח את האנלוגיה הזאת להורות.
הילדים שלנו מייצרים לנו לעיתים תחנות עצירה בדרך כדי שנוכל לחזור אחורה למסלול האוטומט שלנו, להבין את השרשרת מחדש, לבחון את אותו מקום ששם בדיוק התקלה קרתה, להתבונן בה, לבחון אותה ולטפל בה ומשם להתקדם הלאה לאותה מטרה, אבל בדרך חלופית שלעיתים יותר טובה מהמקורית.
אני מזמינה אתכם לחשוב מה הם האוטומטים שלכם?
מאיפה הם נובעים?
האם זה מתוך זיכרון ילדות שלכם?
האם ככה נהגו אתכם?
או אולי החלטה של לפעול בדיוק ההפך מהאופן שנהגו אתכם כילדים?
איזו תגובה אוטומטית יש לכם לסיטואציה מסויימת שגורמת לקושי אל מול הילד/ה שלכם?
כזו שגורמת למערכת שלכם לתת לכם התראה שמחייבת אתכם לעצור?
כשתמצאו אותה, תשאלו את עצמכם – מה מנהל אתכם שם? ומה יכול להיות גם אחרת שיוביל לאותה המטרה אבל בצורה טובה יותר כדי שהמערכת תמשיך לזרום.
הרעיון הוא לזהות את האוטומטים שבנו, להבין מאיפה הם נובעים וללמוד לנהל אותם כדי לפעול מתוך מקום מודע וקשוב.
