במציאות שבה ההורה האהוב יוצא שוב ושוב לשטח מסוכן, החרדה של הילדים הופכת לדיירת קבועה בבית. לעיתים הם לא ישנים לבד, נצמדים להורה שנשאר, בוכים בלי סיבה ברורה או מבקשים שוב ושוב לדעת "מתי אבא יחזור". ההורה שנשאר בבית – לרוב האמא – נדרש להחזיק גם את השגרה, גם את הדאגה שלה עצמה, וגם את רגשות הילדים.
בכתבה הזו אציע דרכים פשוטות, יישומיות ומחזקות לעזור לילדים בזמן שאבא במילואים – מבלי לצפות מההורה להיות מטפל רגשי, אלא פשוט… הורה נוכח, רואה ומכיל.
1. נורמליזציה של הפחד – לא להיבהל מהפחד
הילדים מרגישים הכל. גם אם לא נדבר על זה, גם אם ננסה להסתיר.
לכן, הדרך להתחיל היא לאפשר לפחד להיות "מוזמן" במקום להדחיק אותו.
משפטים כמו:
-
"זה מפחיד לדעת שאבא רחוק ולא יודעים מה קורה שם. אני מרגישה ככה לפעמים גם."
-
"זה בסדר לפחד. זה לא אומר שאבא ייפגע, אבל זה כן אומר שאתה בן אדם מרגיש."
הפחד ממוות לא חייב להידחק.
אפשר לומר:
"נכון, לפעמים אנחנו פוחדים שמשהו יקרה. זה פחד נורמלי כשאוהבים מישהו ולא יודעים מתי הוא יחזור.
אנחנו לא יודעים הכול – אבל אנחנו כן יודעים שאבא יודע לשמור על עצמו, ויש לו עוד אנשים איתו, ושיש לנו גם דרכים להתמודד."
2. לחזק חוויית שליטה ובחירה
אחד השורשים המרכזיים של חרדה הוא חוסר שליטה.
ככל שנחזיר לילד תחושה של שליטה – במרחבים הקטנים של החיים – כך החרדה תוכל להירגע.
אפשרות מעשית:
-
לבחור יחד איפה ישנים.
-
לבחור איזה ציור שולחים לאבא.
-
לבחור את הסיפור לפני השינה.
-
לבחור מה עושים כשמתגעגעים (מחברת געגועים, קופסה של מכתבים, סרטון קטן שמקליטים).
3. לחזק את הקשר עם ההורה שנשאר – בלי להפוך לתלות
כשאחד ההורים איננו, הילד נצמד להורה שנותר – דבר טבעי, אך לפעמים גם חונק או מדאיג.
הדרך אינה לדחות את התלות, אלא להכיר בה, אך לשלב בה מרחב:
-
"אתה רוצה לישון לידי – מובן לי. אפשר להירדם יחד, ואז אני אעבור למיטה שלי. אני גם צריכה לישון טוב כדי שאוכל לטפל בנו."
-
"אני איתך, ואני גם סומכת עליך שתוכל לבד לכמה דקות כשאני מתקלחת."
כדאי להימנע ממשפטים כמו "די, אתה כבר גדול", ולהחליף אותם במשפטים שמביעים גם קרבה וגם אמון ביכולת של הילד לעמוד בזה.
4. שיח רגשי באמצעות משחקים וספרים
ילדים מבטאים רגשות טוב יותר דרך משחק מאשר דרך שיחה ישירה.
כלים שיכולים לעזור:
-
קלפי רגשות – לזהות ולהצביע על מה מרגישים.
-
ציור של "איך הלב שלי מרגיש היום".
-
משחק דמיוני עם בובות או חיילים, שבו הילד בונה את התסריט – ושם אפשר לראות מה באמת מטריד אותו.
- ספרים שמייצרים הזדהות ומעצימים את תחושת השייכות
5. תחזוקת תקווה, חיזוק תחושת קשר
אף אחד לא מבטיח שהכול יהיה בסדר. אבל אפשר לשים דגש על הקשר, על הקיום של האהבה, גם מרחוק:
-
להקליט הודעות קוליות לאבא ולהיפך.
- לצלם לו סרטונים ולהיפך.
-
לכתוב יחד מחברת שיחות שאחר כך יוכלו לחלוק.
-
להחזיק את המשפט: "גם כשאנחנו רחוקים – אנחנו עדיין יחד בלב."
6. הורה שמתמודד – גם את/ה חשוב/ה
ולבסוף, לא לשכוח את ההורה שנשאר.
אי אפשר לתת כשאת מרוקנת.
גם רגע קצר של נשימה, שיחה עם חברה, הליכה בערב אחרי שהילדים ישנים – הם דלק לנשמה.
את לא צריכה להיות מושלמת, רק אמיתית.
מותר שתהיי עצובה לפעמים, מותר להתגעגע, מותר לפחד.
הילדים לומדים הרבה ממה שאת מרשה גם לעצמך להרגיש – לא רק ממה שאת אומרת להם.
והכי חשוב – תזכרי שאת לא לבד, כל מה שאת עוברת עכשיו וגם הילדים שלך- הוא טבעי ונורמלי.
את בסדר גמור וזה מצב זמני.
