סמכות הורית לרוב מגיעה בהקשר של גבולות, כי מדובר למעשה על האופן שבו אנחנו פונים לילדים שלנו. כל הורה חולם לומר משהו פעם אחת ושזה יקרה.
המילה סמכות מגיעה מהשורש ס.מ.כ. כשאנחנו סומכים על עצמנו- הילד שלנו יוכל לסמוך עלינו.
אני רואה בהורה כמנהיג– שמוביל את הילד שלו בצורה סמוכה ובטוחה במסע הזה של החיים.
כדי שנוכל להנהיג, אנחנו צריכים להיות בטוחים ולסמוך על הדרך שלנו, כי זה בדיוק מה שעובר במסרים לילדים שלנו. וכדי לסמוך על עצמנו – אנחנו צריכים להיות מחוברים לבקשה שלנו ולגבול שהצבנו. אני אוהבת להקביל גבול לערך כי ערך זה המהות שלנו- חלק מאיתנו והוא לא משתנה בנסיבות אז כשנדע מהם הערכים שחשובים לנו ונבין איזה ערך מסתתר מאחורי כל בקשה- נוכל להיות מחוברים לעצמנו וזה יבוא לידי ביטוי בטון, בשפת הגוף ובמילים שנבחר וברמת הנחישות שלנו בפנייה לילד.
אנחנו בעצם צריכים לשאול את עצמנו- למה מה שאנחנו מבקשים את זה? מה חשוב לנו? מה הלמה שמאחורי הבקשה.
דוגמא: אם למשל אני מבקשת מהילד שלי שילך להתקלח, אני צריכה להבין למה אני מבקשת את זה, נכון שזה נראה ברור מאיליו, אבל אני רוצה לעצור ולשאול את עצמי- מה חשוב לי בזה בדיוק? הסדר יום? ההגיינה? אולי בכלל האגו שלי? על מה זה יושב? על איזה ערך?
אם אני לא אדע מה הסיבה, האופן שבו אני אפנה לילד שלי יהיה מעורער ולא בטוח והילד שלי מיד יזהה את הפירצה הזאת ואם אני כן יודעת וכן בטוחה ב"למה" שנמצא מאחורי הבקשה- רוב הסיכויים שמה שאני מבקשת יקרה. בנוסף יש הרבה ילדים שגם ישאלו אותנו "למה" "ולמה" הם בעצם רוצים שנשאל את השאלה הזאת את עצמנו. למה לנו זה חשוב כ"כ?
יש כאן הזדמנות לשיחה מעצימה ומקרבת מה שמוביל אותי להבחנה מאוד חשובה בין שני מונחים מבלבלים:
הורות סמכותית לעומת הורות סמכותנית, שהם רק שני סוגים מתוך רשימה ארוכה של סגנונות הורות
הורות סמכותנית מוגדרת כבעלת רמה גבוהה של דרישות הוריות לעומת רמה נמוכה של היענות הורית, רמה נמוכה של הקשבה לצרכים ולרצונות של הילד. זה סגנון שהוא יותר מונולוגי, בגישה של "אני אמרתי אז אתה תעשה".
(זו גישה ששמה לעצמה לערך עליון את הצייתנות ומאמינה בענישה ככלי חינוכי ולרוב זה מוביל למערכת יחסים שיש בה המון מאבקי כוח)
לעומת הורית סמכותית, מה שמכונה היום הסמכות החדשה שמכבדת את העצמאות והאוטונומיה של הילד ומאמינה במערכת יחסים של דיאלוג בין הורה לילד, שיש בה התחשבות בצרכים וברצונות של הילד ונותנת לו ביטוי, לצד כל זה יש בה אסרטיביות ונחישות של ההורה מבחינת הדרישות והגבולות שלו אבל יש כאן איזושהי פתיחות וגמישות לגבי מה הילד שלי מרגיש, רוצה וצריך.
מה שצריך להנחות אותנו כאן ואני מאמינה שבכל מה שקשור להורות- זה המסר שאנחנו מעבירים לילדים שלנו.
ההורות הסמכותית מעבירה מסר חשוב של התמודדות במצבי קונפליקט וסיטואציות חברתיות, ביכולת שלי לגלות אמפתיה, כי ברגע שההורה הסמכותי מקשיב לילד שלו, שומע מה יש לו לומר, רואה מה הוא צריך וזז בהתאם, אז הוא מראה לילד שלו איך אפשר לפעול בגמישות קוגניטיבית, רגשית והתנהגותית ולשנות את הדרך במידת האפשר. בנוסף, יש כאן דוגמא אישית לאיך אדם שסומך על עצמו נראה, מדבר, מרגיש, מגיב. אם אני סומכת על עצמי הילד שלי סופג את זה. זה עובר בסאב טקסט של המסר.
בהקשר של חילוקי דעות בין הורים, דיברנו על חזון הורי משותף ועל יצירת סט ערכים משפחתי, בהקשר של סמכות הורית, חשוב לא לבטל את הסמכות של ההורה האחר אל מול הילד ולגבות את ההורה האחר בזמן אמת ואם יש צורך- לדבר על זה בשקט ובנחת אחר כך.
לסיכום,
- חשוב להבין את הערך מאחורי הבקשה שלנו כדי להיות מחוברים אליה מה שיאפשר לנו לומר אותה בצורה ברורה, בטוחה ועקבית
- חשוב לכבד את הסמכות של ההורה השני ולא לבטל את הדרך שלו מול הילד, אלא לשוחח על זה בשקט ובנחת לפני או אחרי.
- חשוב לשים לב שאנחנו קשובים לצרכים ולרצונות של הילדים שלנו ולהחזיק את השאלה בראש "מה המסר שאני מעבירה לילד שלי דרך הבחירות שלי ומערכת היחסים שלי איתו?"
כמו הדוגמא האישית לניהול מערכת יחסים קשובה ומכילה לצד דרישות וגבולות וכמובן איך אדם שסומך על עצמו מתנהג.
כשנהיה בטוחים בדרך שלך ונסמוך על עצמנו- הילדים שלנו יוכלו לסמוך עלינו.
