כמעט בכל משפחה, יש מצב טבעי בו שני ההורים לא רואים בעין אחת את דרך החינוך עם הילדים. זה יכול להיות כהשקפת עולם כללית וזה יכול להיות בגישת חינוך
למשל: יכול להיות הורה שאצלו הכל חייב להיות מתוכנן וההורה האחר יותר זורם, ואז הם ייפגשו כל פעם בנקודות האלה.
למשל, אצל ההורה המתוכנן יש סדר מאוד ברור, נגיד שזו האמא, יש ארוחת ערב, מקלחת, סיפור ולישון והאבא ייכנס מהעבודה ב19:00 בערב וירצה עכשיו להתחיל לראות סרט עם הילדים וישבש את כל הסדר של האמא.
מה שברוב המשפחות קורה ברגע הזה הוא שההורים מתחילים להתווכח ביניהם ולפעמים זה מגיע גם לשבירת המילה של אחד ההורים מה שפוגע באופן ישיר בסמכות ההורה שחשב אחרת ומעבר לזה, נוצר בלבול בקרב הילדים.
שבירת מילה של ההורה השני, יכולה לייצר פגיעה בסמכות ההורית ולכן עלינו לכבד את דעתו של ההורה שהחליט על הסדר מראש.
אבל מה עושים בעתיד?
המפתח העיקרי כאן הוא תקשורת.
חשוב ששני ההורים יעשו שיחה בינם לבין עצמם ולא ינהלו את השיח הזה בזמן אמת מול הילדים.
אם להורה הזורם חשוב שיהיה ערב יותר קליל, אז אפשר לתכנן את זה מראש, מה שנקרא, ליצור ספונטניות מתוכננת.
אפשר להחליט שכל יום חמישי או בסופ"ש- מקדימים את א.הערב ומסיימים את היום בפופקורן וסרט.
במערכת יחסים, למעשה כל בן זוג בא ללמד את הצד השני משהו על עצמו.
בן הזוג המתוכנן צריך ללמוד אולי קצת יותר לזרום והזורם צריך אולי יותר מסגרת, הרעיון הוא לדבר על הדברים ולמצוא את דרך האמצע, כך שגם הילדים שלנו ידעו שאם לא מסכימים, אפשר לדבר על הדברים ולא להציב עובדה בשטח בזמן אמת ולסתור א ההורה האחר.
